השבוע בהיסטוריה- פרשת אטלנטה //עדי גרוסו

בין התאריכים 22-20 ביוני 1948 התרחשה פרשת אטלנטה.

אטלנטה הייתה ספינה שנרכשה על ידי ארגון האצ"ל בקיץ 1947, ונסגרה עסקת נשק גדולה.

הספינה החלה להפליג לארץ ישראל בתחילת יוני, זמן קצר לאחר הקמת המדינה ובשיא מלחמת העצמאות. הספינה נשאה 920 עולים, ציוד צבאי וציוד רפואי.

הציוד שנרכש בידי האצ"ל היה אמור להגיע לגדודי הארגון ולסייע להם רבות.

אך לאחר הקמת המדינה, ובעקבות המצב הביטחוני החמור של ישראל בן גוריון החליט לאחד את כל ארגוני ההגנה לצבא אחד, צה"ל. ארגון האצ"ל התנגד למהלך מסיבות אידיאולוגיות. השקפות וערכי הארגון היו שונים מאוד משאר הארגונים.

בסופו של דבר, הספינה הגיעה 5 שבועות לאחר הקמת המדינה ו3 שבעות לאחר הסכמת האצ"ל לפריקה חלקית של נשקו ושילובו בצה"ל, זאת תוך שמירה של מספר גדודים עצמאיים. למרות השילוב החלקי של האצ"ל בצה"ל הרוחות בקרב אנשי האצ"ל היו זועמות.

כאשר אטלנטה הגיעה לארץ בתאריך 20.6.1948 בשעות הערב החל משא ומתן בין ממשלת ישראל לבין הנהגת האצ"ל, ממשלת ישראל דרשה להעביר את כל הציוד לצה"ל, בזמן שהאצ"ל דרש ש20% מהציוד יועברו לגדודים החופשיים שנותרו באצ"ל.

בסופו של דבר האונייה עגנה בחוף כפר ויתקין בהנחיית צה"ל בבוקר ה21.6.1948. הממשלה ראתה בעגינת הספינה איום על ריבונות ממשלת ישראל על האצ"ל והחליטה לשלוח לשם ריכוז גבוה של כוחות צה"ל, זאת במטרה להרתיע את חברי הארגון ולמנוע קרב על הציוד. ממשלת ישראל רצתה למנוע קרב בכדי לא להרוג אחים לשווא, ובעיקר בכדי לא ליצור הד תקשורתי. הד תקשורתי באותה עת יהיה אסון לממשלה, מכיוון שבעקבות הסכמים של האו"ם הוגבל היבוא של ציוד צבאי, והיבוא של האצ"ל היה לא חוקי אך הכרחי למדינה.

לאחר הגעת הספינה לחוף, העולים ירדו מהספינה ואיתם חלק מהציוד הצבאי שנשאר בידי אנשי האצ"ל.

צה"ל הציב אולטימטום לאנשי ארגון האצ"ל שעליהם להעביר במיידי את כל הציוד שנפרק מהספינה לידי צה"ל. באותו הזמן האו"ם גילה על הפרת הסכם הנשק והפעיל לחץ על ממשלת ישראל לטפל בעניין.

בעקבות הלחץ על הממשלה ואי עמידת האצ"ל באולטימטום התפתח קרב בחוף כפר ויתקין בין צה"ל ולבין פעילי האצ"ל.

אנשי האצ"ל היו בנחיתות ונטשו את עמדותיהם, והספינה עם חלק מהציוד הצבאי והרפואי הפליגה דרומה לתל אביב, בתקווה ששם היא תוכל לפרוק את הציוד ולהעבירו לגדודי האצ"ל שנותרו עצמאיים.

בבוקר הגעתה של הספינה לתל אביב בתאריך ה22.6.1948 התחדשו מאמצי המשא ומתן בין צה"ל לבין האצ"ל, המשא ומתן התפוצץ והחלו עימותים וקרבות בין הצדדים בתוך העיר תל אביב ובחופיה.

בצהריי אותו יום ממשלת ישראל וצה"ל החליטו להפציץ את הספינה ולהטביעה יחד עם הציוד שנותר עליה. במהלך הקרבות והעימותים בפרשה נהרגו 16 לוחמי אצ"ל ו3 לוחמי צה"ל, ועוד רבים לוחמים אחרים נפצעו.

זמן קצר לאחר סוף הפרשה, ממשלת ישראל יצא במבצע "טיהור" בו עצרה כ200 פעילי אצ"ל.

הפרשה יצרה הד תקשורתי וקרע בין ממשלת ישראל לבין תנועת האצ"ל.

עד היום הפרשה היא עניין לאומי כואב, והיא תמיד עולה לדיון בענייני מניעת מלחמת אחים. הרי בפרשה נשפכו לשווא דמם של 19 לוחמים, ובני אותו עם הרגו אחד את השני. בעיניי זו פרשה מזעזעת ועצובה מאוד, שבקלות הייתה יכולה להימנע.

אני מאמין כי לא משנה מה המצב, או איזה לחץ מופעל מהקהילה הבין לאומית, אסור לנו להידרדר ולפגוע אחד בשני. כולנו חיים באותה מדינה, אנחנו אותו עם, ויש לנו אחדות גורל וכל כך הרבה במשותף. ולדעתי תמיד צרך לחפש את דרך הנועם ופשוט למנוע שפיכת דמים מיותרת.

בעיניי הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לנו, זה שלא יהיה שלום פנימי בתוכנו, כי ככה אין טעם למדינה ולציונות, ואם אנחנו לא נהיה חזקים ומאוחדים, ועם אחד אנחנו נהיה כמו עלה ברוח מול אוייבנו וכל המהות שלנו תישחק.

אני אני מאחל לנו שאף פעם לא נהיה קרובים לאותה הדרדרות כמו בפרשה הזאת, וצריך לזכור שאין לנו ארץ אחרת!