ממ"יתון
29.10.2020
יום הזיכרון ליצחק רבין תשפ"א
אנחנו השינוי // יאיר דבח
מידי שנה, לקראת יום הזיכרון, נבחר נושא אשר מטרתו לטעון את יום הזיכרון במשמעות אקטואלית ולעורר שיח ערכי ורלוונטי . ביום הזיכרון ה - 25 לרצח יצחק רבין הנושא שנבחר - משברים והתמודדות עימם.
בנאום בועידת הנוער בשנת 1994 רבין אמר:
"באתי לכאן לברך אתכם אבל לא רק לברך אתכם, אלא גם לדרוש מכם: אל תקבלו מוסכמות קיימות, לא בחברה, ולא בתחומים אחרים. החברה צריכה לדעת להשתנות. חברה או מדינה שלא משתנה מתנוונת. המציאות איננה מה שהיה לפני 50 משנה. ואם משהו שצריך לייחד נוער – זו מרדנות נגד מוסכמות. לא מרדנות סתם אלא מרדנות לשם שינוי. קיימו את אשר ראוי לקיים, שנו את אשר ראוי לשנות, והרבה דברים דורשים שינוי... אני מצפה דווקא מכם, מהנוער, שכמו שהנוער בזמני הקים את הפלמ"ח והקים התיישבויות, כי זה היה צורך השעה, כך תפעלו גם אתם. היום יותר אתגרים עומדים בפניכם. צורכי השעה היום הם שונים, הם מגוונים יותר. אתם תבחנו ביכולת שלכם להמשיך את אשר נדרש להמשיך ולשנות את מה שצריך לשנות!"
מורשתו של יצחק רבין , מחייבת אותנו בני הנוער להישיר מבט, לזקוף קומה ולהמשיך קדימה אל העתיד, מתוך גישה מעשית וחיובית. גם היום התמודדות שלנו מול מגיפת הקורונה ובמשברים שהיא הביאה איתה: המשבר הפוליטי , הכלכלי, הבריאותי והחברתי. אנחנו כנוער צריכים להוביל את השנוי. היום בראש ההנהגה הישראלית ישנם הרבה מחלוקות- הממשלה שאמורה לתפקד, להסדיר את המשבר- בוחרת להתעסק בקטנות ובוויכוחים פניימים במקום לטפל בבעיה. אותה ממשלה שמחליטה שהיא מעל החוק והם אינם צריכים לציית להנחיות ואנחנו כנוער צריכים להיות השינוי . אנחנו אלה שצריכים "למרוד" כמו שרבין אמר. אנחנו אלה שצריכים למתוח את הביקורת שלנו על הממשלה ולדאוג שיהיה שינוי. שינוי אמיתי לא מתחיל מלמעלה; הוא מתחיל מהאדם הקטן שמחליט לעשות מעשה. כולנו יכולים להיות אלו שיובילו את השינוי, ולכן בחרתי לכתוב את כתבה זאת; כי אם אנחנו, הנוער, לא נקדם את מורשתו של יצחק רבין- אותה מורשת שהפוליטיקאים בוחרים להתעלם פעם אחר פעם; היא לא תישאר, והרצח הפוליטי הזה שעירער את המשחק הדמוקרטי ימנע מאיתנו להתקיים כמדינה גם בימינו אנו.
?הידעת
בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 קלפי אספנות של בייסבול הגיעו עם חפיסת סיגריות
בדידות // עידו טיאר
אז למי מאיתנו לא היה כמה רגעים של בדידות בחיים ולמי מאיתנו לא הייתה את השנייה הזאת שאמרנו לעצמנו "אף אחד לא אוהב אותי" היום באתי לספר לכם על סיפור אישי שלי שעברתי בתקופת הקורונה ואני אספר לכם ולכן איך יצאתי ממנו על הקשקש אז בואו נתחיל!!
לפני בערך שלושה חודשים סיימתי את קורס המ"מ של המשצים עם המחלקה הכי טובה בעולם והיא כמובן מחלקה 4567 ביום האחרון של הממ המורה שהיה איתנו במחלקה יואב עשה לנו פעילות שכל אחד אומר תודה למישהו והא מסביר גם למה וכשמישהו אמר לי תודה הלכתי רגע לצד כדי להחזיק את הדמעות שהיו לי באותה השנייה משום שאני לא רגיל להפרד מאנשים בצורה כזאת ואני בטח ובטח לא רגיל שאנשים אומרים לי תודה ועוד ככה ולאחר שחזרתי הביתה אחרי הקורס חשבתי לעצמי אם המחלקה תישאר בקשר הדוק והגעתי למסקנה שיכול מאוד להיות שלא כי בכל זאת לא תמיד נפגש בגלל הקורונה וגם בגלל זה שחלק מירושליים חלק מבית שמש וחלק ממודיעין או מכל מיני אזורים אחרים ואחרי שחשבתי עם עצמי מה לעשות הגעתי לפתרון פשוט מאוד שאין מה לעשות ורוב הסיכויים שנצטרך לשמור או לא לשמור על קשר דרך הטלפון המחשב האינסטגרם והוואטסאפ יצא לי לדבר לא מעט עם חברים שלי ולסכם שאנחנו חייבים להפגש ולא מצאנו את הדרך לעשות את זה עד שנעזרתי בחבר טוב שלי ומצאנו את הפתרון הכי טוב שיכולנו למצוא והוא לארגן לילה לבן מחלקתי משלנו לגמרי לבד ופניתי ל4 ילדים ובעזרתם בנינו לילה לבן במקום מה שהתבטל והזמנו את כולם כולל כולם: המדריכים, בני ובנות השירות, וכמובן את כל החניכים שהיו במחלקה שלנו ואפילו חניכים ממחלקה אחרת וב27 וב28 לאוגוסט הצלחנו בעזרת 5 ילדים להרים לילה לבן מחלקתי שאם תשאלו את מחלקת יעקוב על זה הם ייזכרו כל פרט ופרט שהיה שם ובלילה הלבן עצמו יצא לי לדבר עם אנשים שרציתי לשמור איתם על קשר ואחרי הלילה הלבן הכל נהיה ממש ממש טוב ואני עדיין מדבר עם אנשים ואני עדיין בקשר עם כמה שיותר אנשים מהמחלקה ובעזרת זה שהצלחתי להעזר באנשים אחרים כדי לארגן הכל בעצם הצלחתי להחיות מחדש את הקשרים שיש לי עם החברים שלי מהמחלקה וגם מי שלא היה ביומיים האלה ידע ויודע שאוהבים אותו או אותה במחלקה ותמיד נישאר חשובים אחד לשני ותמיד תמיד נעריץ אחד את השני בכל מיני תחומים ואני חושב שכל אחד אחר יכול לעשות בדיוק את אותו דבר אם לא יותר טוב וזה תמיד יהיה למען מטרה אחת משותפת של המון ילדים ומדריכים וזה שנשאר חברים אחד של השנייה
מוזמנים לכתוב לי באינסטגרם על כל מיני תקופות בודדות שלכם ובכללי נושאים שהייתם רוצים שאני אכתוב עליהם
מחכה לשמוע מכם, עידו- ido.tayar7
תודה רבה שקראתם
הכר את המש"צ
שם: שחר טקו
בית ספר: עין כרם
אני שישיסט
בזמני הפנוי אני אוהב להתאמן, לשחק בסוני ולטייל
הכינוי שלי הוא טקו
אני הכי אוהב במש"צים את האווירה החברית והגיבושית ואת האנרגיות של כולם
הכי הייתי רוצה להשלים את כנס חנוכה 2019 בגלל שפספסתי את ההרשמה ומסיפורים של חברים ותמונות היה אש
אם אני לא זמין/ה בוואטסאפ אני כנראה ישן
המודל לחיקוי שלך במש"צים הוא/היא רוני צוקרון בגלל שהיא הדריכה אותי פעמיים וזכיתי ללמוד דברים ולראות אותה מתמודדת עם מצבים שלא ידעתי איך להתמודד איתם ולמדתי ממנה המון
המוטו שלי בחיים הוא תחשוב טוב יהיה טוב
האינסטגרם שלי- shahar_tako
הכוכב שלי // לילך בן אהרון
בתקופה האחרונה, יצא לי להישאר ערה עד השעות הקטנות. לפני כשבוע כשהתכוונתי ללכת לישון אחרי מרתון משחקי מחשב שנמשך עד השעה ארבע לפנות בוקר.
במבט קטן אל הנוף היפה אשר משתקף מחלון חדרי בקומה העשירית, ראיתי כוכב. הכוכב לא היה כוכב רגיל. הוא היה אדום יותר, זוהר יותר, גדול יותר ומסקרן יותר. בהתחלה, הבעתי משאלה אך הסקרנות לא אפשרה לי לישון, רציתי לגלות מה הוא אותו הכוכב.
החלטתי לפתוח את הפלאפון ולכוון אותו אל עבר הכוכב וזה מה שראיתי:
המומה וגאה התחלתי ב'מחקר' הקטן שלי לגבי וונוס. וונוס (נוגה) הינו כוכב הלכת השני במרחקו מהשמש. מסלולו של וונוס הינו הקרוב ביותר למסלול כדור הארץ. וונוס הוא כוכב לכת ארצי שהרכבו דומה להרכב כדור הארץ. המאפיין הבולט ביותר של נוגה הוא החום העצום השורר על פניו, יותר מכל כוכב לכת אחר במערכת השמש.
הסבירות להצליח לראות כוכבים הזיהום האור אשר מציף את העיר היא נמוכה מאד.
בעיניי התקופה הזו היא מבודדת, קשה וחסרת ריגושים. הכוכב הקטן הזה שמופיע בכל לילה מול חדרי הכניס אור חדש וציפייה לחיים שהגדרתי כמשעממים וחסרי משמעות בתקופה האחרונה. כל לילה הציפייה מציפה אותי מחדש, הרצון לראות, לצלם ולהביט על הכוכב בטלסקופ שלי מרגשים אותי כל פעם מחדש.
בתקופה הנוכחית כולנו צריכים להיות חזקים. הסגר הזה שובר אותנו מבפנים, המצב העולמי מרסק אותנו מבחוץ אבל עלינו לזכור שזו רק תקופה, יום יבוא ונשכח את הבדידות הקשה.
מצאו לעצמכם תחביב, ריגוש, הנאה וציפייה. קומו כל בוקר בידיעה שיש לכם משהו לקום בעבורו. תחיו כל רגע כאילו אין מחר, תביטו מהחלון ותחפשו אור ותמיד תזכרו שאתם לא לבד.
כוכב שנראה בודד בשמיים הוא לא באמת בודד עם מסתכלים על התמונה כולה. כוכב אחד בודד שיכול למלא לבבות של מיליוני אנשים. כבו את האורות, האזינו למוזיקה רגועה והרימו את הראש הריגושים כבר שם.
ארצה לצרף תמונה מחלון חדרי אותו אני מצלמת בכל ימות השנה אך הפעם התמונה מלאה בהרבה תקווה.
שבוע שעבר שאלנו
היה איש ליד נהר וכלבו היה בצד השני של הנהר. האיש קרא לכלב שלו לחזור אליו והכלב חזר מעבר לנהר בלי סירה או גשר ולא נרטב. איך הכלב חצה את הנהר?
תשובה
היה חורף באותה תקופה והמים בנהר קפאו.
מש"צים משתפים- חוויה שאת/ה זוכר/ת מקורס?
נופר גיאת, שמיניסטית מעירוני ג' מודיעין משתפת:
אני אוהבת את חולצת ההישרדות לבנה, החולצה מהווה עבורי מקור לגאווה. בנוסף, אני אוהבת את חולצת המש"צים הכחולה הרגילה, היא נוחה בטירוף ופשוטה ביותר.
מיקי גרוס, שביעיסטית מהליד"ה משתפת:
החולצה האהובה עליי היא החולצה הכתומה הזוהרת. השנה לקחתי חלק במוות מנהל בקורס הקיץ והחולצה הזו מהווה בעבורי סימן דרך.
אוריין עמר, שמיניסטית מרנה קסין משתפת:
החולצה הכי משמעותית עבורי היא החולצת הדרכה שקיבלתי בצוות קורס פסח ב2019. שם הכרתי בדיוק את הקבוצה המדהימה שלי-הד'ודלים ומאז הכל היסטוריה ;)
היא משמעותית עבורי כי אני זוכרת שממש חיכיתי לרגע הזה שאקבל את החולצה כדי להרגיש חלק מהצוות וסופסוף -מש"צית -מדריכת של"ח צעירה
לא היה אכפת לי שזה זוהר ומוציא לכולם את העיניים, לא אכפת לי שזה חם ולא מתאים לי לבגדים - רק הלהיב אותי שיש לי את הזכות ללבוש חולצת הדרכה ולהוביל את הקבוצה שלי בכנס
מאז , קיבלתי עוד הרבה חולצות , חלקן יפות יותר , חלקן משמעותיות גם הן ,אבל הכי הכי משמעותית בשבילי היא החולצת הדרכה הראשונה שלי.
25 באוקטובר- 1415- מלחמת מאה השנים: אנגליה מביסה את צרפת בקרב אז'נקור.
26 באוטובר- 1994 – הסכם השלום בין מדינת ישראל לממלכת ירדן נחתם במעבר הערבה.
27 באוקטובר- 1858 – נולד תאודור רוזוולט, נשיאה ה-26 של ארצות הברית.
28 באוקטובר- 1948 – מועצת המדינה הזמנית מקבלת את המלצת ועדת הסמל והדגל לאמץ את דגל התנועה הציונית כדגל ישראל.
29 באוקטובר- 1957 – ראש הממשלה דוד בן-גוריון והשרים משה שפירא, גולדה מאיר ומשה כרמל נפצעים כאשר מושלך רימון במליאת הכנסת.
30 באוקטובר- 1991 – נפתחת ועידת השלום במדריד.
31 באוקטובר- 1517 – מרטין לותר (בתמונה), מייסד הנצרות הפרוטסטנטית, מפרסם את "95 התזות".
השבוע בהיסטוריה
הפיצה הטעימה ביותר שתכינו בבית//רוני גלרי
להעיק, המילה הכי מעיקה ששמעתי בחיים שלי.
המילה להעיק מעידה על כובד, לא מהסוג הפיזי. כובד שיושב לך על הלב ואתה יודע שעלייך להסיר אותו מחייך.
המושג הזה רודף אותי. המושג הזה הוא אני.
המפתח לכל המחשבות השליליות שלנו נובע מהדימוי העצמי שלנו. לצערי, אני נוהגת לדמות את עצמי לעיתים קרובות כ'מועקה'. כן כן, אני לילך ובתפיסה שלי אני מעיקה.
לא פעם ולא פעמיים אני נוטה לחשוב שאני מעיקה.
המחשבות השליליות הללו רודפות אותי כמו צל ביום שמשי.
אך עם הזמן אימצתי את השיטות שלי ל'איך להפסיק להעיק על עצמי'.
הצעד הראשון קרה ביום בו שיתפתי אדם קרוב בתחושה הזו. הוא ביקש ממני להסתכל לו בעיניים ואמר: "את לילך, את מושלמת ואת, את לא מעיקה".
באותו הרגע הדהד לי משהו אחד בראש, מצאתי את האויב האמיתי. אני.
אני ממשיכה וזוכרת בראשי כל יום את דבריו של האדם בידיעה שהדבר היחיד שמעיק בעבור כולם זה לראות אותי "אוכלת את הלב" במחשבה שבגללי יש "בלגאן בעולם".
תזכרו: אתם אתם, אתם מושלמים ואתם הכי לא מעיקים בעולם!
סיימו את כל העבודות שנותנים לכם ישר כשהם נותנים אותם. אם דוחים עבודות, נוצר עוד יותר עומס והכל יקרוס.
טיפ שבועי
צוות הממיתון ממליץ
הממיתון ממליץ- האם תמיד כדאי להגיד את האמת או להשאיר בתוכנו?
לקראת יום רצח רבין, החלטנו לכתוב על נושא הקשור למקרה שהתרחש ביום הזה. בנושא זה היו חילוקי דעות אבל הגענו למסקנה שהכי חשוב זה לנסות לא לפגוע בבן אדם שעומד מולנו. אפשר לנסות לא לפגוע בבן אדם בדרך של לא להגיד את כל האמת וכך להגן על מישהו שלא יכול לקבל את האמת. עוד דעה שהייתה היא שצריך להגיד את האמת ולמרות שזה יכול לפגוע, אנשים יעריכו אותך הרבה יותר מפני שהיה את האומץ להגיד את האמת. הכל תלוי בסיטואציה ובבן אדם אבל העיקרון הוא להיות הכי פחות פוגעני שאפשר.