צמחים אכילים // דנה ברבי

באזורנו הנפלא יש מגוון צמחים שניתן לאכול, בעיקר בתקופת החורף . יש לציין שכל הנאמר בכתבה לא מחליף מקור אמין ויש לבדוק גם במקורות אחרים לפני שיוצאים ללקט. אם כך יש הרבה מאוד צמחים שדומים לצמחים אכילים, לא מומלץ לצאת ללקט ללא חבר או מדריך שמכיר ויודע, לא ללקט צמחים שאינכם מכירים וצמחים מוגנים!!!

לפניכם מגוון סוגי צמחים ניתנים לאכילה.

גדילן: גדילן הוא קוץ חד שנתי נפוץ. הצמח יכול להתנשא לגובה של כ1.5 על פי האינטרנט, אך יש אנשים רנדומליים בשפלה שטענו שהצמח התנשא לגובה של 2 מ' ויותר. פרחיו של הצמח הם אותם כדורי פריחה סגולים שאנו נוהגים לראות בדרכים ולומר: מזה ככה זה?! מוזנח פה! המועצה האזורית באזורים האלה לא מתפקדת. הוא מזוהה לפעמים בטעות כדרדר. אך בהזדמנות זו של הפורום, יש קוץ ויש קוץ! יש דרדר ויש גדילן אל לנו לפול בגזענות ולצאת פרימיטיביים פה או שמה יותר גרוע, להיות מזוהים כאנשים חסרי השכלה בתפוצות הצמחים הקוצניים בישראל.  צורת הגדילן נראית כמו עלה של חסה עם רוצים ופסים לבנים (לא גזענים). אז חמודות מתוקות שלי. הגדילן הוא ללא ספק צמח מובחר. עם כריזמה קוצים ואופי. עממה הטעם הוא בדיוק נחלת הכישרון שלו. באינטרנט יש הרבה מאמרים פלצניים של אנשים שרק ראו אותו בגבעה ליד בית שמש ובטוחים שהוא גדל במקום באולימפוס.  בכל מקרה טעמו מר ובקיצור לא טעים, אם אתם מעוניינים להוכיח שאתם בקיעים בתפוצות הצמחים אנה מכם לכו על צמח עם יותר אופי פופי כזה שהוא מלא בחושו ובלי קוצים!!!! אז לסיכום הגדילן הוא ללא ספק צמח עם כבוד ואמירה אך בתור צמח בר למאכל אני אגיד זאת כך: אם אתם לא על סף גסיסה הוא לא בדיוק רלוונטי להיות חלק מהתפריט שלכם!

לאחר שסיכמנו על הגדילן החביב. נעבור לחומעה היפה. בנוגע לשם, יש דברים לא נבין לא נדע. אז החומעה. חומעה היא צמח עם פאסון. לא עוד איזה חוחן דרוס בצידי הכביש. עליה של החומעה בעלי מעטפת חלקה ולעיתים ניתן לראות נקודות בצבע בורדו על העלים ולפעמים גם הגבעול הוא בצבע בורדו.  צורת העלים אליפטית יחסית  וצבעם ירוק בהיר הדומה מאוד לשל חסה. חומעתנו היא איננה צמח תמים ויש לה צד של חתולה שחורה וגם שורטת. עלי חומעה מכילים חומצה אוקסלית אשר פוגעת בתפקוד הכליות ועלולה לגרום לאבנים בכליות. עממה העלים מכילים כמות מאוד קטנה של החומצה ועם לא צורכים כמויות ממש מסיביות של הצמח אין סיבה לדאגה. למען הסר חשש ציוותנו  לחלוט את העלים לפני הצריכה במים רותחים. על שם מה אתם שואלים ילדותיי? אני אגיד לכם. אנו חולטים את עלי החומעה כי אנחנו לא מתחכמים עם הכותבת! אנחנו ילדות טובות. לא חותכות מהצד. לא עושות רברס בלי להסתכל ונתקעות בתמרור עצור. לא משחקות עם הבריאות שלנו בשביל לצאת איינשטיין בשנקל. פה העניין סוכם. אז לסיכום החומעה היא צמח מעולה בעל טעם חמצמץ שמעולה להרבה דברים טובים אך זו אינה טיפשה ובהשכלתנו לא ניתן לה להרוס לנו כליה.  

אחרי שגמרנו עם החתולה השחורה. נעבור הלאה! יש הרבה צמחים טובים שם בחוץ אך אחד הפייבוריטים הבולטים ביותר שלי! תרד בר או סליקא (בערבית) או סלק בר. לפני שנתחיל יש לי כמה מילים להגיד עליו. הוא צמח צנוע! בעל מידות טובות! טוב לכל הדברים שתרד טוב להם (מן הסתם) הוא לא מחפש להרעיל אותנו בינתיים והוא קל לזיהוי. רוב האנשים לא מודעים אליו אך אם נדע לחפש ולא נהיה עצלנים או מכורים לשיקוצי המסכים השונים כגון: פורטנייט, קנדי קראש (לאלו שתקועים למאה הקודמת מבינינו), מיינקראפט, קלאש רויאל (משחק עם שפיריות מעופפות שעד היום לא הצלחתי לשים עליו את האצבע) ועוד כל מיני שיקוצים כאלו או אחרים שמונעים מאיתנו  להתפקס בדברים החשובים, היינו מצליחים למצוא אתו יחסית בקלות. צורת עליו של תרד הבר היא מעוינים. גוון האלים הוא ירוק כהה כדומה לזה של המנגולד או של התרד הטורקי למי שמכיר. את הצמח ניתן למצוא במלא מקומות. בעיקר בשולי שדות מעובדים. אם ראיתם לפעמים אנשים בשדה עם שקיות מלאות בעלים לא מזוהים והרמתם גבה עליהם ובראשיכם המעטתם בערכם עם משפטים כמו, תראו את אלו הולכות כאילו אנחנו ביציאת מצרים עם השקית של רמי לביא על הגב. או, וואי תראו כמה הם קטפו למה הם צרכים לטייל בחוץ אם הם מביאים את העשבים והצמחים כבר אליהם הביתה? ועוד כל מיני משפטים. ברכותי היום אתם יכולים לעבור לצד הנשפט ולהתחיל ללקט.