אריה הוא מין של טורף גדול מהסוג פנתר שבמשפחת החתוליים, והוא השני בגודלו בין בני הקבוצה דמויי חתול, אחרי תת-המין הסיבירי של הטיגריס, ואילו היגואר והנמר קטנים ממנו. 

לאריה בוגר אין טורף טבעי והוא ניצב בראש מארג המזון, הן באפריקה והן באסיה.

האריה נפוץ בעיקר ביבשת אפריקה, אך גם במדינת גוג'ראט שבהודו.

הוא ניזון מאוכלי עשב שונים אותם הוא צד, וכן מ-פגרים (גופת בעל חיים מת). בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לגבורה וכוח, ולכן הוצמד לו הכינוי "מלך החיות". תוחלת חייו בטבע היא בין 12 ל-18 שנים, אך בשבי הוא יכול לחיות עד 30 שנה.

שמות נוספים של האריה בשפה העברית הם ליש, שחל, שחץ ולביא. שם נקבת האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא כפיר.

האריה התפתח באפריקה לפני בערך 800,000–1,000,000 שנה, לפני שנדד לאזורים ההולארקטיים. ישומי מאובנים של אריות מצביעים על כך שהופיע לראשונה באירופה לפני 700,000 שנה. מהאריה הזה התפתח אריה המערות, שהופיע לפני בערך 300,000 שנה. אריות אלו נכחדו לפני כעשרת אלפים שנה בסוף עידן הקרח האחרון.

אורכו של אריה בוגר כ-3.30 מטרים, גובה כתפיו כ-1.2 מטרים, ומשקלו יכול להגיע עד 260 קילוגרם. הוא נפוץ בעיקר באזורי ערבות, חורשים, סוואנות.

הזכר גדול מן הנקבה ושונה במראהו, בהיותו בעל רעמה המכסה את עורפו וכן חלק מגופו הקדמי. ישנה אוכלוסייה מסוימת בקניה (מדינה) בעלת רעמה דלילה מאוד הקרויה אריה צאבו. צבע פרוותם של האריות חום-צהוב, ראשם גדול וזנבם ארוך ובקצהו ציצית שיער. באצבעות הרגליים כריות שאליהן מוכנסים הטפרים כשהאריה או הלביאה במנוחה, ונשלפים בשעה שהם אורבים לטרף. 

באפריקה מצויים האריות באזורים שונים וכמעט שאין שוני התנהגותי או הבדלים במראה בין התת-מינים הידועים, מלבד גוון או אורך הרעמה. בכל זאת, אריות אסייתים נוהגים לשחות במים בעת שהם חוצים מכשולי מים, ואילו אריות אפריקה נרתעים מן המפגש עם המים, אם כי באופן מולד, כולם מסוגלים לשחות. 

ישנם מספר גורמים המשפיעים על התפוצה והשפע של האריה ביבשת אפריקה. האריה מעדיף לשהות בבקתה, ערבות דשא וסוואנות, כלומר במישורים פתוחים. זאת מפני, שאזורים אלה תואמים לשיטת צייד בלהקה של האריה, בנוסף, אזורים אלה מאופיינים לרוב בטרף רב וקל לאיתור, כלומר זאת הסביבה לה האריה מותאם.

ישנם מספר גורמים המגבילים את גדילת אוכלוסיית האריות באפריקה. העיקרי מגורמים אלו הוא הגורם האנושי, כאשר ציידים מהווים את הסיכון הגדול ביותר עבור האריות ואחד מגורמי התמותה העיקריים עבור אריות באפריקה.

בארץ ישראל היו בעבר אריות מתת המין האסיאתי, ובתנ"ך הם מוזכרים בין חיות הארץ, בין היתר בסיפורו של שמשון המנצח את האריה.

האריות מבלים את רוב זמנם במנוחה; הם חסרי-פעילות בערך 20 שעות ביממה, הם מבלים בממוצע שעתיים ביום בהליכה וחמישים דקות באכילה. תפקידם של הזכרים הוא להזדווג עם הנקבות, וכן להגן על הלהקה מפני איום חיצוני, אם מטורפים אחרים ואם מניסיון השתלטות של זכרים זרים על הלהקה. תפקידן של הלביאות הוא לצוד את הטרף, וכן לגדל את הצאצאים ולדאוג לקיומם. האריה הזכר רוב הזמן אינו מסייע לציד, אך הוא דרוש בציד טרף גדול.

הלהקות נעות בין 4 ל-37 אריות כשהממוצע בלהקה הוא 15 כשרוב הלהקה מורכבת מלביאות והשאר מאריות זכרים אשר יכולים להתרבות. גורי האריה נולדים עיוורים ונשארים כך בשבוע הראשון של חייהם, נולדים במשקל ממוצע של 1.65 קילוגרם ובשבועיים הראשונים של חייהם הם עולים כ 106 גרם ביום, הגורים מתחילים ללכת שבועיים מהלידה, תוך שלושה שבועות מתחילים לפתח הגורים שיני חלב ו בגיל 8 שבועות יכולים להתחיל לאכול אוכל מוצק. החיים בלהקה עוזרים ללביאה לשמור על גור האריה מטורפים ומאריות עוינים שלא חלק מהלהקה ובכך משפרות את סיכוייו לשרוד לגדול ולהגיע לבגרות.

כאשר הגורים מגיעים לבגרות מינית, הזכרים שבהם מגורשים מהלהקה, ואילו הנקבות יכולות להישאר בה. זכרים צעירים שגורשו מהלהקה מוצאים עצמם מתאגדים יחדיו בדרכם החדשה, בדרך כלל מדובר באחים או בקרובי משפחה. מעתה ואילך הם חייבים לצוד כדי להתקיים או להשתמש בכוחם הרב כדי לגזול טרף שאחרים צדו. אם חברי הלהקה הצעירה לא ייפגעו באופן ממשי במהלך השנים, הם יוכלו – בין גיל ארבע לעשר, כאשר הם בשיא כוחם וכושרם – לנסות להבריח זכרים מבוגרים למדי מלהקה אחרת שבה ייתקלו. אם יצליחו, ישתלטו על הנקבות ויהרגו את גוריהן, וכך יזרזו את לידתם של גורים חדשים. במהלך השנים נתקלת הלהקה בניסיונות חוזרים ונשנים של זכרים אחרים להשתלט עליה, עד אשר צולחת ידם של הזרים והאריות הוותיקים מוצאים עצמם מגורשים. גם נקבות לא-פוריות או שאינן מסוגלות עוד לצוד מגורשות מן הלהקה, בדרך כלל אל מותן.

האריות הם חיות חברתיות. יש ביניהם דרכי תקשורת מגוונות,כגון תקשורת קולית, כגון נהמות, גרגורים ושאגות, המשמשות לתביעת בעלות על טריטוריה. שאגת האריה בשיאה נשמעת למרחק שמונה ק"מ ויותר. עוד תקשורת זה תקשורת כימית והיא נפוצה באמצעות ריח השתן, וגם היא משמשת לסימון טריטוריה. ועוד דרך תקשורת זה תנועה מחוות ומגע המשמשים תקשורת בעיקר בין אריות בלהקה.

האריות מובהקים שתזונתם מורכבת מבשר בלבד, הם נחשבים לטורפי על בתחום מחייתם ומהווים איום על רוב בעלי החיים הבינוניים והגדולים ברחבי אפריקה וגם ביערות מסוימים בהודו. הם אינם בררנים במזונם ואוכלים בעת הצורך גם יצורים קטנים. האריות מהירים וגמישים יכולים לרוץ בממוצע 65–70 קילומטר בשעה. הטרף העיקרי שלהם כולל מיני פרסתנים גדולים כמו הזברה והגנו. הלביאות בדרך כלל הורגות את הטרף באמצעות נשיכה מתמשכת בגרונו שחונקת אותו, או באמצעות סגירת לסתותיהן סביב פיו ונחיריו. לאחר המתת הטרף מגיעים שאר חברי הלהקה, ובראשם הזכרים.

אריות היו מהחיות הראשונות שהחזיק האדם לצידו. הם ניתנים לאילוף (בעיקר מגיל צעיר) ובעבר היו מצויים בארמונות מלכים וגודלו גם במקדשים. בימינו הם משמשים עדיין בקרקסים נודדים ובמקומות מסוימים גם כחיית מחמד.

בתרבות האנושית האריה הוא סמל לאומץ לב והדר מלכות, האריה הוא החיה שמעוררת אצל האדם תחושת ההערצה ועם זאת גם יראה עמוקה. בתלמוד הוא מכונה "מלך החיות, וכן בפי בני התרבות המערבית, ובאגדות רבות הוא מתואר שליטתם הבלעדי של בעלי החיים על פני אדמות. מדינות, ערים, יחידות צבאיות ובתי מלוכה רבים אימצו אותו כסמלם בשל ייצוגי המלכות והגבורה המיוחסים לו. בנוסף, המילה "אריה" היא שם פרטי בעברית. האריה תופס חלק משמעותי בדת ובמיתולוגיה של עמים רבים, ואצל עמים עתיקים אף שימש כאל. דמות האריה מופיעה בבתי כנסת רבים על ארון הקודש, והוא מופיע בסמלה של ירושלים.